בני זוג שמבקשים להתגרש, ייאלצו להסדיר מספר רב של נושאים. לרוב יהיה עליהם להתגרש בבית הדין הרבני. כמו כן, יהיה עליהם להסדיר את שאלת הסדרי השהות של ילדיהם ואת שאלת המזונות. בנוסף, יהיה עליהם להסדיר את שאלת יחסי ממון שלהם, כלומר – להביא לחלוקת הרכוש שהם צברו במהלך חיי הנישואין. בכל הנוגע ליחסי ממון, קיים בישראל חוק ייעודי, שנקרא "חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973". במאמר זה נסביר מה הדין בישראל לגבי חלוקת רכוש, מהי ברירת המחדל החוקית בכל הנוגע לחלוקת רכוש בין בני זוג, ומה חשוב לדעת בנושא. נעיר כי מטרת המאמר היא להעניק לקוראים מידע איכותי, והמאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.
הליך גירושין – ממעוף הציפור:
לפני שנעסוק בחוק יחסי ממון, חשוב להזכיר כי הליך גירושין כולל תחילה את עצם הגירושין, שנערכים בבית הדין הרבני. כמו כן, הליך גירושין כולל מזונות והסדרי שהות, לצד שאלות של חלוקת רכוש. לרוב, עניינים שלא נוגעים לגירושין עצמם, נדונים בבית המשפט לענייני משפחה. לחילופין, אפשר להגיש תביעת גירושין ולכרוך אליה את כל ענייני הגירושין לרבות הרכוש, ואז לקיים את כל ההתדיינות בבית הדין הרבני.
חלוקת רכוש בין בני זוג – הדין הקיים:
כאמור, בכל הנוגע לחלוקת רכוש בין בני זוג, קיים חוק ספציפי, שהוא חוק יחסי ממון. החוק הזה קובע כי בעת פקיעת נישואין או גירושין, תיערך חלוקת רכוש שווה בין בני הזוג. המינוח החוקי בחוק יחסי ממון, נקרא "הסדר איזון משאבים". דהיינו, הסדר איזון המשאבים קובע כי לוקחים את כל הרכוש המשותף של בני הזוג ומחלקים אותו בין בני הזוג באופן שווה, או ב-"שווה כסף" (למשל – אפשר למכור דירת מגורים ואת פירות המכירה לחלק בין בני הזוג באופן שווה).
בהתאם לחוק יחסי ממון, ההגדרה של רכוש משותף, כוללת את כל סוגי הרכוש, לרבות – קצבת פנסיה, קרן השתלמות, מוניטין עסקי, דירת מגורים, רכוש יקר ערך ועוד. מנגד, יש סוגי רכוש שחוק יחסי ממון קובע שהם לא ברי איזון (כלומר – אינם כלולים במסגרת הסדר איזון המשאבים). סוגי הרכוש האמורים הם: קצבת נכות או אלמנות שאותה מקבל אחד מבני הזוג, מתנה שקיבל אחד מבני הזוג במהלך חיי הנישואין, וכן רכוש שהיה שייך לאחד מבני הזוג לפני הנישואין. במילים אחרות, כל סוגי הרכוש הינם רכוש בר איזון לפי חוק יחסי ממון, למעט אותם סוגי רכוש שהזכרנו.
הבה נציג שני תרחישים כדי להראות כיצד מיושם חוק יחסי ממון ומתבצע הסדר איזון המשאבים. במקרה הראשון, בני הזוג נשואים 4 שנים. במהלך חיי הנישואין הבעל הקים עסק ובני הזוג קנו דירת מגורים. כמו כן, הבעל מקבל קצבת נכות מעבודה עקב תאונת עבודה. מה הדין? במקרה כזה, דירת המגורים כמובן תחולק באופן שווה. גם העסק יחולק באופן שווה, שכן הוא הוקם במהלך חיי הנישואין, ואין בין בני הזוג הסכם ממון (נרחיב על כך בהמשך). כמו כן, קצבת הנכות מעבודה שמקבל הבעל, לא תהיה חלק מהסדר איזון המשאבים, משום שהיא מוחרגת לפי החוק.
בתרחיש השני: מדובר בבני זוג שנישאו למשך 3 חודשים. לאישה יש דירת מגורים שקיבלה מהוריה 4 שנים לפני הנישואין, וגם לבעל יש דירת מגורים ישנה שרכש לפני שהכיר את אשתו שהפכה לגרושתו. מה הדין? אין לבני הזוג רכוש נוסף, ובהתאם גם לא תהיה ביניהם חלוקה (למעט אולי מיטלטלין כמו – תנור, מקרר וכיו"ב). שתי הדירות אינן כלולות במסגרת הסדר איזון המשאבים.
כיצד אפשר לחרוג מהסדר איזון המשאבים?
חוק יחסי ממון קובע שתי אפשרויות לחרוג מהסדר איזון המשאבים שעליו הסברנו בהרחבה. הבה נסביר:
הדרך הראשונה: מפורטת בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, שמאפשר לבית המשפט לסטות מהסדר איזון המשאבים, אם נכון וצודק לעשות כן, ולבקשת אחד הצדדים. במקרים מאוד חריגים שבהם הסדר איזון המשאבים אכן עשוי לפגוע משמעותית באחד מבני הזוג, יתכן שבית המשפט יורה נקודתית, לסטות מהסדר איזון המשאבים. אך חשוב להעיר כי מדובר באפשרות חריגה.
הדרך השנייה: הדרך השנייה לסטות מהסדר איזון המשאבים, היא באמצעות עריכה של הסכם ממון. הסכם ממון קובע חלוקת רכוש בעת גירושין. זהו הסכם מגירה, שיתכן שבני הזוג יחתמו ויממשו שנים רבות לאחר מכן, אם בכלל. הסכם ממון הוא הסכם חזק למדי, כי הוא מאושר בבית המשפט. אם בני זוג עורכים הסכם ממון, הם יכולים לקבוע כרצונם מה תהיה החלוקה ביניהם. בהיעדר הסכם ממון, יחול הסדר איזון המשאבים.
