השבוע שוחחתי עם חבר שעתיד להתחתן בזמן הקרוב. מדובר בבחור מבוסס, בעל עסק שהקים בעצמו, והשביח בעצמו. כעורך דין משפחה, בעל שנות ניסיון רבות, העזתי ושאלתי אותו האם ערך הסכם ממון עם בת זוגו, כלומר – אשתו העתידית. הוא השיב שלא חתם והוא לא מאמין בכך. הוא הוסיף שבת זוגו מגיעה עם "שני בתים" משלה, ככה שהם דיי שווים. האם הוא פעל נכון? אינני יודע, אתם תשפטו. במאמר שלפניכם אשתדל לתת לכם את הכלים והידע כדי לשפוט נכונה במקרה כזה. במאמר זה אסביר מה הדין לגבי חלוקת רכוש, ובהתאם מהו חוק יחסי ממון בין בני זוג. אעיר כי מטרת המאמר היא להעניק לכם הקוראים מידע איכותי, אך המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי אצל עורך דין משפחה.
גירושין בישראל – רקע:
חלוקת רכוש בין בני זוג היא נדבך בהליך גירושין. כאשר בני זוג רוצים להתגרש, עליהם תחילה להתגרש בבית דין דתי, במקרה של יהודים בבית הדין הרבני. במקביל, עליהם להסדיר את ענייני השהות של ילדים המשותפים, את ענייני המזונות (מזונות ילדים) וכמובן את עניין הרכוש. ככלל, לבית הדין אין סמכות לעסוק בתביעות לרכוש והסדרי שהות של ילדים, אלא אם מוגשת תביעת גירושין שכורכת עמה את כלל הנושאים. במידה ולא הוגשה תביעה גירושין שכורכת עמה את כלל הנושאים, הרי שאז ניתן להגיש תביעות לחלוקת רכוש, זמני שהות וגם מזונות (מזונות – ניתן להגיש גם לבית הדין, שכן יש לו סמכות מקבילה), לבית המשפט לענייני משפחה.
בענייני משפחה, הסמכות הינה בידי בית המשפט לענייני משפחה, שהוא הערכאה המוסמכת, גם בעניינים שלא בהכרח קשורים לגירושין (כגון – אימוץ, פונדקאות, ירושות ועוד). עם זאת, לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לעסוק בתביעות לגירושין (אז הסמכות שמורה רק לבית הדין הדתי).
חלוקת רכוש – הדין וברירת המחדל:
נושאי חלוקת רכוש מפורטים בחוק שנקרא חוק יחסי ממון, התשל"ג – 1973. החוק הזה קובע שככלל בעת גירושין, ייערך הסדר איזון משאבים בין בני הזוג, כלומר – חלוקה שווה של הרכוש המשותף.
רכוש משותף לפי חוק יחסי ממון, הוא כל הרכוש שצברו בני הזוג במהלך הנישואין, אך הוא אינו כולל – קצבת אלמנות או נכות שמקבל אחד מבני הזוג, מתנה שקיבל אחד מבני הזוג במהלך הנישואין, או רכוש שהיה שייך לאחד מבני הזוג לפני הנישואין. מעבר לכך, כל הרכוש הוא בר איזון, לרבות נכסי מוניטין וכן פנסיה.
כלומר – ברירת המחדל היא חלוקה שווה של כלל הרכוש המשותף.
החריגים להסדר איזון המשאבים:
להסדר איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון, יש שני חריגים. החריג הראשון מפורט בסעיף 8 לחוק יחסי ממון. הסעיף הזה מקנה לבית המשפט סמכות לחרוג מהסדר איזון המשאבים, לבקשת אחד הצדדים, ומטעמים מיוחדים שיירשמו. מדובר בסיטואציה חריגה, אך הסמכות שמורה לבית המשפט לענייני משפחה.
החריג השני הוא עריכה של הסכם ממון. מדובר בהסכם שנערך בין בני הזוג ומאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה, אשר במסגרתו בני הזוג מסדירים את אופן חלוקת הרכוש בעת גירושין. זהו הסכם מגירה, שיתכן ובני הזוג כלל לא יעשו בו שימוש, אך כאשר הוא קיים, הוא יכול לחסוך מחלוקות רבות. אגב, הסכם ממון גם עשוי לכלול כל חלוקת רכוש והחרגה של רכוש.
חזקת השיתוף – מקבילה להסדר איזון המשאבים:
למרות קיומו של חוק יחסי ממון, קיימת דוקטרינה שנקראת חזקת השיתוף, שהייתה קיימת עוד לפני חוק יחסי ממון, והיא עדיין תקפה כיום במשפט הישראלי. חזקת השיתוף קובעת שאם הייתה חזקת שיתוף של רכוש שהוא לא משותף בהגדרה, עדיין ניתן לטעון לכוונת שיתוף, ולכן גם לחלוקה שווה ברכוש המשותף. כך שאם יש לאחד הצדדים דירת מגורים שנרכשה לפני הנישואין, ובמידה שהצד השני במהלך הנישואין השקיע כספים, ערך שיפוץ, ונהנה גם הוא מדמי השכירות, הרי שאז ניתנת האפשרות לטעון לקיומה של חזקת שיתוף, אפילו אם זהו נכס שמוחרג בהתאם לחוק יחסי ממון.
לסיכום:
האם חברי היקר שעתיד להתחתן פעל נכון? נראה כי ראוי לערוך הסכם ממון. הדבר בהחלט יכול למנוע מחלוקות עתידיות. הדבר טוב לשני בני הזוג גם כאשר שניהם מגיעים עם הון משלהם. לצד זאת, אל נשכח, שגם אם בני הזוג מגיעים עם הון שווה, אזי במהלך הזוגיות, במיוחד כשמדובר בזוגיות של שנים, הרכוש שלכאורה שייך לאחד מבני הזוג, יכול להתערבב, ולכן – בעתיד ניתן לטעון לחזקת שיתוף, אפילו אם חוק יחסי ממון לא חל בנסיבות מסוימות. הסכם ממון – יכול למנוע ויכוחים כאלו. לכן, במאמר זה הצגתי לכם את הכלים, כדי להתנהל בנסיבות שבהן פתחתי את המאמר. את המאמר אסיים בהמלצה חמה, להיעזר בעורך דין גירושין בעת הצורך.
