כשמו כן הוא: צו הרחקה הוא צו שמתבקש על ידי אדם מסוים נגד אדם אחר או מספר אנשים, שמטרתו להרחיק את מקבל הצו, ממבקש הצו. בישראל ישנם שני חוקים שעוסקים בצווי הרחקה. החוק הראשון הוא החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב–2001, שעוסק בסיטואציות שבהן מבוקש צו הרחקה מאדם זר, לרבות שכן. החוק השני הוא החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א–1991 (להלן: "החוק למניעת אלימות"). החוק הזה מאפשר הוצאת צו הרחקה, במקרים שבהם מדובר בבני משפחה. אי לכך, הוא חוק עם התאמות שנוגעות באופן טבעי ליחסים בין בני משפחה. במאמר זה ננתח את החוק למניעת אלימות, נפרש אותו ונסביר אותו לכם, הקוראים והקוראות. נעיר כי מטרת המאמר היא להעניק לכם/ן מידע איכותי, אך המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי אצל עורך דין דיני משפחה בעל ידע וניסיון.
החוק למניעת אלימות במשפחה – הבסיס:
החוק למניעת אלימות במשפחה, הוא כאמור חוק שמאפשר קבלת צו הרחקה, במקרים שבהם מדובר בסכסוך בין בני משפחה. דהיינו – כאשר עולה צורך לבקש צו הרחקה לא נגד שכן או אדם זר, אלא נגד בן או בת זוג, או בין הורים וילדים, או בין אחים. בדרך כלל אלו סיטואציות רגשיות קשות לכל עורך דין העוסק בתחום, ובוודאי למי שמגיע לסיטואציה שבה עליו לבקש צו הרחקה נגד בן משפחה.
מבחינת החוק עצמו, הסמכות לעסוק בשפיטה מכוחו, שמורה לבית המשפט השלום, או לבית המשפט לענייני משפחה, או לבית הדין הדתי. כמו כן, החוק חל לא רק על זוגות נשואים, אלא גם על זוגות שהם ידועים בציבור.
מתי יוצא צו הרחקה?
צו הגנה, לפי סעיף 2 לחוק למניעת אלימות, יכול להינתן על ידי בית המשפט, במקרים שבהם אדם מטריד את בן משפחתו, בולש אחריו, נוהג כלפיו באלימות, או גורם נזק לרכוש ששייך למבקש הצו ועוד. החוק מסמיך את בית המשפט לתת צו במקרים שבהם מוכח כי אכן אירעה התנהגות מבין ההתנהגויות המוזכרות.
צו הרחקה יש להגיש בכתב, לצרף תצהיר וגם לצרף אסמכתאות. לרוב בעת ההגשה, ייקבע בדחיפות דיון במעמד צד אחד, כאשר אחריו יכול להינתן צו במעמד צד אחד עד לדיון במעמד הצדדים. לאחר מכן, בין אם הוצא צו במעמד צד אחד ובין אם לא הוצא, יימסר דבר הדיון במעמד הצדדים לידי הצד השני (לרוב באמצעות המשטרה).
לאחר שמתקיים דיון במעמד הצדדים, בית המשפט מוסמך לתת צו הרחקה, אך לא רק. בית המשפט רשאי להורות על צו שמונע ממקבל הצו כניסה למקום מסוים, יצירת קשר ועוד. כמו כן, הוא יכול להורות על הפקדת ערובה על ידי מקבל הצו ועוד.
בית המשפט גם מוסמך להורות על קבלת טיפול, לאדם שנגדו ניתן צו הרחקה, כך בהתאם לסעיף 2א' לחוק למניעת אלימות. כלומר, ניתן לחייב קבלת טיפול באלימות, טיפול בכעסים, ולהתנות זאת בהפקדת ערובה וכו'. אך חשוב להדגיש כי במקרים כאלו על בית המשפט לקבל תחילה תסקיר מעובד סוציאלי.
צו הרחקה יהיה לרוב בתוקף לתקופה של חצי שנה, עם אופציה להארכה לשנה, ובמקרים חריגים לתקופה של עד שנתיים.
תפיסת נשק:
במידה וניתן צו הרחקה, רשאי בית המשפט להורות על תפיסה של נשק ששייך למקבל הצו, גם אם מדובר בנשק שהוא קשור לשירותי הביטחון השונים. ההחלטה כפופה לשיקול דעתו של בית המשפט לאחר שמיעת הצדדים.
מעורבות עובד סוציאלי:
החוק למניעת אלימות, קובע כי אם בית המשפט מורה על צו לטובת קטין, עליו להודיע על כך לעובד סוציאלי, שיגיש תסקיר לגבי ההשפעה של הצו על הקטין, וכן ההשפעה שיכולה להיות על הפגיעה בקשר בין הקטין לבין מקבל הצו או מבקש הצו. בהתאם לכך, יכול בית המשפט לתת הוראות ספציפיות, למשל – על מפגש בין קטין להורה שנגדו יש צו הרחקה, אבל בתנאים מחמירים והשגחה וזמנים. כמו כן, עובד סוציאלי הינו מעורב במקרים שבהם מתבקש צו הגנה נגד קטין, כך לפי הוראות סעיף 3א' לחוק זה.
הטלת הוצאות:
בית המשפט רשאי להטיל הוצאות משמעותיות בהתאם לסעיף 11 לחוק למניעת אלימות – אם מתברר כי בקשה לצו היא קנטרנית ולא היה לה מקום.
לסיכום:
במאמר זה ניתחנו את החוק למניעת אלימות במשפחה. הסברנו את הבסיס לחוק ואת מטרתו. כמו כן, הסברנו כיצד מוגשת בקשה לצו הרחקה, ומתי יינתן מכוח החוק צו הרחקה. בנוסף, פירטנו מהו התוקף של צו הרחקה, והרחבנו לגבי סמכויות בית המשפט בענייני הנוגעים לחוק הזה. את המאמר נסיים בהמלצה חמה, תמיד להיעזר בעורך דין משפחה בעל ידע וניסיון.
